מדרש לקח טוב
ד״א למה מקדים אלו לאלו, לפי שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים (שה״ש א יז), השבטים הם תקרות של עולם, מנהגו של עולם אדם בונה עליה, נותן תקרה משים עוביה של קורה זו בצד ראשה של אחרת, כדי לחזק את התקרה, אמנם כאן זכר בני הגבירות יחד, ואח״כ בני בלהה ובני זלפה, חוץ מיוסף שזכרו באחרונה, שהיה צריך לומר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.
תורה תמימה
קרות בתינו ארזים. רבי ברכיה אומר, אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו כמטה וכפלומא רבמלשון אבנים מפולמות (חגיגה י"ג א'), רטובות ורכות, ויתכן דסמיך בזה על לשון הפסוק הקודם ערשנו רעננה, ודריש מלשון רענן ורטוב, ועיין במ"ר ר"פ ויצא, ובא בזה ליישב קושית הגמ' בחולין צ"א ב' כתיב ויקח מאבני המקום דמשמע אבנים הרבה ושוב כתיב ויקח את האבן, אבן אחת, ועל זה מתרץ דבאמת אבנים הרבה היו, ורק אח"כ נמסו כולם ונעשו גוש אחד רך.
, ומה הרטבה הרטיב מהם רגר"ל לאיזה תכלית נרטבו ונתרככו האבנים כמש"כ באות הקודם.
קורות בתינו ארזים רדר"ל שמהאבנים האלה נצמח בנין ביהמ"ק, כמש"כ שם בענין, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ולכן היו רטובים ורכים לרמז על הצמיחה העתידה כמבואר. ודריש המשך ענין הכתובים כאן.
.
(שם)
(שם)